מקור ותרגום

הרבה מהאנרגיה שלי בימים אלה מוקדשת ללימוד של שפות עתיקות: יוונית, לטינית וארמית. לא מעט אנשים לומדים את מדעי הרוח בהיקף זה או אחר, אך הרב המוחלט מסתפקים בקריאת הטקסטים בתרגום ולא לומדים את שפות המקור.

אז מה החשיבות הגדולה בלימוד של שפות מקור, ולמה לכם להשקיע במורה לילדכם שמכיר אותן?

ניקח לצורך דוגמה את הפתיחה המפורסמת של הבשורה על פי יוחנן מהברית החדשה, הכתובה במקור ביוונית:

ἐν ἀρχῇ ἦν ὁ λόγος, καὶ ὁ λόγος ἦν πρὸς τὸν θεόν, καὶ θεὸς ἦν ὁ λόγος.

מקובל לתרגם את הפסוק הזה כך:

בראשית היה הדבר, והדבר היה עם אלוהים, ואלוהים היה הדבר.

אך תרגום כזה פושט מן הפסוק הרבה מהמשמעויות והרבדים המקוריים שלו. המילה היוונית λόγος (לוֹגוֹס) איננה ניתנת לתרגום מלא לעברית. יש לה משמעויות מרובות: דָּבָר (מלשון דיבור), מילה, היגיון ומחשבה הן רק כמה. עלינו להבין שאצל היוונים לא היתה הפרדה ברורה בין דיבור למחשבה כמו שאצלנו יש, ולכן המילה האחת הזו מבטאת משמעות שנמצאת בין כל המילים האלו וכוללת את כולן יחד.

בנוסף, תרגום הביטוי ἐν ἀρχῇ (אֵן אַרְכֵה) בתור ״בראשית״ גם הוא מאבד חלק מהמשמעות המקורית של הפסוק. הוא מדגיש אמנם את הקשר של הפסוק לפתיחה של ספר בראשית, אך מאבד את הקשר שלו לפילוסופיה היוונית הקדומה (המכונה ״פרה-סוקרטית״), אשר אחת ממטרותיה העיקריות היתה גילוי ה-ἀρχῇ, כלומר ההתחלה, המקור או הראשית של העולם. קשר זה היה אסוציאטיבי וברור עבור דוברי היוונית העתיקה, אך איננו כזו עבור דוברי עברית כשהם שומעים ״בראשית״.

לכן, מורה אשר מכיר את שפת המקור של הטקסט הנלמד מסוגל לאפשר לתלמיד הבנה הרבה יותר מעמיקה שלו, מבלי לפספס רבדים ומשמעויות שקיימים במקור, גם אם התלמיד קורא בתרגום. בנוסף, כאשר הילד נדרש לנסות לתפוס מושג או רעיון שלא ניתן לתרגם באופן מלא לשפה שבה הוא חושב ומדבר, זה מפתח בו יכולת חשיבה מסוג ייחודי, כזו שכמעט מחוץ לשפה. כך ההכשרה שהילד מקבל נעשית איכותית בהרבה.